<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ל"ח</h1>
<h2>דף סח:</h2>
אין נותן טעם לפגם באיסורי משהו, הא דשרי דוקא כדקתני, כל שאין בהנאתו בנותן טעם, איסור דמשערינן בנותן טעם, אבל איסור דמשערינן במשהו אע"פ שאין בו בנותן טעם, אין חילוק בין פוגם בין משביח ואסור, דאמ' רבא הילכת' נותן טעם לפגם מותר, ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמא דרב, אי קסבר נותן טעם לפגם אסור, או משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבחא, ושמע' ליה לרב דא' [פסחים ל' ע"א] קדירו' בפסח ישברו, מאי מספקא ליה, אי הוה סבר נות' טעם לפגם מותר, אמאי ישברו, אלא הת' היינו טעמ', דרב לטעמ', דאית ליה כל איסורין שבתורה במינן במשהו, ולא שייך ביה שריותא דנותן טעם לפגם, וגזר שלא במינו אטו מינו. ואע"ג דאיכ' לדחויי דילמ' טעמ' דרב, משו' דאסור לבשל לכתחילה בקדירת איסור, ולסמוך על נותן טעם לפגם, דא"כ מכשרת כל גיעולי גוים בשהיית יום בלא הגעלה וליבון. ולא חזינ' שריותא בהו אלא היכא דנתבשל בהו כבר, כגון מישחא סליקא דארמאי ואהיני וקורט של חילתית בפ' אין מעמידין [ל"ח ע"ב]. ותו שאין בקיאין להזהר מלבשל בהו דבר חריף, שנותנין לתוכו תבלין ופלפלין וחומץ, ואגב חורפיה מחליא ליה, והוה ליה נותן טעם לשבח ואסיר, כדאמ' גבי קורט של חילתית. וראיתי לרבותיי שהיה קשה בעיניהם להורות ולסמוך על טעם נותן טעם לפגם מותר, אפילו בדיעבד. וסבורני מטעם זה דאין בקיאין בתבשילין דמחליא ליה אגב חורפיה, והיו מחזרין למצוא עילא וסמך קטן מצד אחר. מי' כל דבר שאיסורו במשהו סברא וטעמ' רבא, שאינו מותר משו' נותן טעם לפגם כדפרי'. וכי פליגי ר' מאיר ור' שמעון [ס"ז ע"ב] דוק' בחולין, אבל בקדשים אע"ג דכי בלע היתירא בלעי, אפי' בנותן טעם לפגם אסור, ואמ' בפ' דם חטאת [צ"ז ע"א], דכל זמן אכילתו לא בעיא מריקה ושטיפה, אלא לאחר זמן אכילתו דנעשה נותר. משנ' תרומות [פ"י מ"ה וירושלמי שם ה"ג] תלתן שנפל לתוך הבור של מים, בתרומות ובמעשרות שיני אם יש בזרע כדי ליתן טעם, אבל לא בעץ, פי' דבעץ אין נוהג תרומה, [ואין עץ פוגם וחוזר] ופוגם, בתמ', פי' כל זמן שהעץ בתבשיל מוסיף וחוזר ומוסיף טעם לפגם, מתני' כמ"ד נותן טעם לפגם אסור, בתמ' מסקנ' דקושיא היא, ומשני אפי' כמ"ד נותן טעם לפגם מותר, מודה הכא שהוא אסור, למה כל דבר שנפל לתוכו תילתן הוא משביח.
